זהו זה. הגיע סוף העולם. היו שהזהירו אותנו (כמו בני שבט המאיה, שבט הזולו, נוסטרדמוס) כי 2012 תהיה השנה האחרונה של האנושות שכן לאחר מכן ימחק העולם מעל פני המפה. רובינו סירבנו לקבל זאת או להודות בכך. הקמנו לנו אלים ומסגדים כדי שהם יגנו עלינו מפני מלחמת גוג ומגוג. והכול היה לשווא. אלוהים מת, ואיתו העולם. אפשר להודיע לכל שומרי הנגיעה שמדובר בטעות אחת גדולה כדי שיוכלו לרוץ החוצה ולהזדווג כמו ארנבות בזמן שנותר. רעידות אדמה שמעולם לא נראו כמותן, עשרות אלפי הרוגים, צונאמי אחרי צונאמי אחרי צונאמי, ירידות שערים, כורים אטומיים שדולפים, כורים אטומיים שנמסים, פוג’יקמה, יוקוזנה, משבר נפט, משבר אנרגיה, אוניות איראניות, הפיכות בעולם הערבי, אייתולות, מחבלים וסוף העונה המייגע של היפה והחנון- הכתובת על הקיר.
כעת, על כל אחד להיערך בהתאם, זהו הזמן להגשים את כל החלומות. לפי השעון שבאתר האינטרנט www.2012.co.il נשארו עוד 645 יום ו 17 שעות בדיוק לקיום העולם. האמת היא שזה מאוד נוח שיש שעון שכזה, זה מאפשר לאדם לבנות טבלת ייאוש ענקית (תמיד היו את הפרחות בכיתה שהיו עושות טבלת ייאוש גדולה עם טיפקס על השולחן. אז מה אם הן היו מכינות את הטבלה כבר מהיום הראשון ללימודים, היו להן דברים יותר חשובים לעשות… כמו ילדים) ולתכנן את ימיו האחרונים. מה אני רוצה לעשות?
אני רוצה לעשות הכול. לשתות. לשתות המון, לשתות זול ולשתות יקר, לשתות עד אבדן חושים ואז להתעורר ולשתות עוד. להסניף קוק במלון בלוס אנג’לס עם התאומות אולסון ושאקיל אוניל. לאכול. לאכול זול, לאכול יקר, להתחיל באברקסס ולעבור לסלון ואז לתת דרינק בסילון. לנסוע. להיות בבוגוטה, בשנחאי, בלוס אלמוס, באמסטרדם, בפראג ובפירמידות. לרקוד במסיבת טבע ענקית באפריקה. להתנצר, להתאסלם ולעלות חזרה ארצה מתוקף חוק השבות (סחבק למד "משפטים ללא משפטנים" ב TAU). ללכת לשירותים בבית הלבן. לכתוב. לכתוב המון, לכתוב יפה, לכתוב מרגש ולפרסם, לפרסם בארץ, לפרסם בחו"ל, בערבית-אנגלית-צרפתית ויפאנית. להיות מתסיס, מסעיר. להיות אהוב, נאהב, מוקצה ושנוא. לשלב מילים כמו "וואגינה" ו"פאלוס" במשפטים אינטלקטואלים קשים להבנה. להצחיק, את כולם ואת עצמי. לקרוא, לשתות, לאכול, לאהוב, להתפלל. לצאת לדייט עם ג’סטין ביבר. לזרוק את ג’סטין ביבר. לככב בפרק של "אחת שיודעת", להיות מפוטר מ"אחת שיודעת" בשל תקרית "מביכה". להופיע על העטיפה של המגזין "טיים". להופיע על העטיפה של מגזין "רייטינג". לדבר, עם כולם. לדעת סודות. סודות מדינה, סודות של חברים, סודות של אנשים שאני בכלל לא מכיר. לנשום. להיות איש של סימני קריאה ולא של סימני שאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה